בלוג

אני דווקא אופטימי! ולמה אני אופטימי – כי לרוב, אדם שנוח לו, ייצא מאזור הנוחות שלו רק כשינסו לשנות את שגרת חייו באופן בו הוא

חייו של האדם נקבעים על ידי רצונו. במידה ורצונותיו נמצאים בתואם עם צרכיו האישיים וצורכי אלו שסביבו, צפויים לו חיים מלאים בסיפוק. הרצון, למרות היותו

תודה רבה לכל המברכות והמברכים! ריגשתם/ן ושימחתם/ן אותי מאוד כן כן, שוב הגיע היום הזה. עוד שנה חלפה והיום יום-הולדת… וכבכל יום-הולדת, גם היום אני

להיות אור. בעצם, להיות ה-"אור". היום הקצר בשנה, היום בו באופן פיגורטיבי אנו נמצאים במצב בו האור נמצא בעוצמתו הפחותה ביותר ומוקף בחשכה העמוקה ביותר

תחרות עם העולם נותנת הישג אישי, שבסופו של דבר תביא אותי לגילוי שאני לבד. אני כמובן יכול להמשיך לרוץ ולרוץ ולרוץ, לצבור ולהשיג, לצבור ולהשיג,

לא תבואי שישי שבת, זהו יום הבוחר כן, שוב הגיע יום הבוחר/ת. במציאות מבולבלת אנו חיים, מציאות בה כוחות מכל מיני כיוונים (ומקורות) משפיעים ומניעים

את החוויה הרוחנית שלי גופי אינו יכול להכיל.הוא בהדרגה הופך למתעל שלה ולחוט מקשר לאדמה, אך לעולם לא יוכל להכילה באופן מלא.זה האני העליון, כשמו

רצונך יעשה בשמיים ובארץ כל בר דעת כבר יודע שהזכרי הוא הווקטור החודר והנקבי הוא המעגל המכיל. הזכרי הוא בעל ההגיון והמטרה, והנקבי הוא הרגש

עד מתי נמשיך כךלהתגלגללהתפלש בחוויות של גוף ורגשלהיות בשר, שנהנה מבשרלהיות דם, תלוי בדם? עד מתי נמשיך לקייםאת הבמה הזוארץנמשיך להגיע לכאן, שוב ושובאותם 'אנחנו'בגופים

היה הייתה אלוהות על-פני האדמה. אלוהות חיה. נושמת. טהורה.אז הכל היה אחד.אך בשל סיבות שאת העומד מאחוריהן לא נדע, זו החלה להסתתר. וכשמשה עומד מול