תחושה שמתגברת – פוסט יומולדת

תודה רבה לכל המברכות והמברכים!

ריגשתם/ן ושימחתם/ן אותי מאוד

כן כן, שוב הגיע היום הזה. עוד שנה חלפה והיום יום-הולדת… וכבכל יום-הולדת, גם היום אני בתחושה עמוקה של "ראש-שנה" אישי ומיוחד, תחושה שמעוררת בי פרספקטיבה שונה מכל יום רגיל.

יש נושא מסוים שחי בי והיום המיוחד הזה, שתמיד מעורר בי תחושת חיות ונרגשות, נראה לי כהזדמנות נפלאה לשיתוף כן ופשוט – שיתוף שהוא אמנם רק החוויה האישית שלי, אך ברור לי שהוא נוגע לכולנו.

כבר שנים רבות מאז ש-'הדרך' נפתחה בפניי ועברתי חוויות טרנספורמטיביות רבות, ובתוך כל זה, מתפתחת ומתחזקת בתוכי נוכחות עמוקה ומרגשת ברגע הזה. אך לא על זה רציתי לכתוב, אלא דווקא לספר על פן אחר של המהפכה התפישתית שאני עובר, באיטיות ובהדרגה לאורך השנים (מאז ה"מפץ הגדול" ב-2004 ועד היום).

אם בהתחלה תחושת 'אלוהים', המקור, הוא שמניע את הקיום הזה, פעמה בי בעוצמה והייתה נוכחות יוקדת ומרכזית בחיי, אז ככל שחולפים הימים, זו מתרחבת וממלאת עוד מהקיום הסובב אותי, כפי שהוא. המקור פועם, יוצר ומניע, ותהודתו ממלאת את "מיכל" הקיום, שהוא גם חלק ממנו, ובתוכו.

יש את היוצר ויש את היצירה, יש את הזכרי ויש את הנקבי – ויש את 'זה' שהוא הכל. 'זה' שהוא נביעה ללא סוף ממקור עלום, ותנועה וקיום של עולמות אינסוף, והעולמות עצמם וכל מה שבהם. הכל זה 'זה'.

איפה ההתחלה ואיפה הסוף?

וכך, עם השנים, כל הביטויים שעוסקים רק באלוהות הזיכרית (אלוהים, הוא, הקב"ה וכו'), הופכים יותר ויותר זרים עבורי, או יותר נכון – חלקיים. ואותו הדבר גם לגבי ביטויי האלוהות הנקבית (אלוהימא, השכינה, שאקטי וכו') – גם זה רק פן אחד של הקיום.

ואם אשתמש במושג – 'השלם' – אותו שמעתי לראשונה לפני שנים רבות מהמורה הרוחנית היקרה לילי בנטב ז"ל, אז בעצם, מה שקיים זה 'זה' – אחדות אחת, שהיא 'השלם' שמכילה גם את היוצר וגם את היצירה.

זה שלם, כי זה מכיל הכל.

זה אחד, כי אין מלבד.

ועם הזמן הכל יותמר לשלם אחד שהוא אהבה.

אני הוא 'זה' (וגם את/ה)
I AM THAT AND SO ARE YOU
אהיה אשר אהיה

שנתברך כולנו ב- ה-ו-י-ה

מזל טוב לי

נ.ב. – ברור לי שכולנו כבר יודעים זאת. אני כאן רק כדי להזכיר…
נ.ב.-2 – כן, בזה אני עסוק ביום-ההולדת שלי חחחח (מלבד עוד כל מיני דברים כיפיים שהתרחשו היום )