רצונך יעשה בשמיים ובארץ
כל בר דעת כבר יודע שהזכרי הוא הווקטור החודר והנקבי הוא המעגל המכיל. הזכרי הוא בעל ההגיון והמטרה, והנקבי הוא הרגש והדרך.
כשהזכרי חודר, הוא חודר יעד כלשהו אותו יש להכיל בהמשך. כשהוא יוצר לעבר יעדו, הוא מוכל. כשהוא הגיוני ודוער אל המטרה, תמיד תהיה דרך לעבור, וזו תמיד תימלא ברגשות.
כך שלמעשה אין זכרי שמתקיים באיזון ללא נקבי, ומכיוון שאין דבר שיכול להיות סטטי וללא שינוי, גם אין נקבי שיכול להתקיים באיזון ללא זכרי.
כך כשאני מתפלל אל אלוהים, אל הצד הזכרי של הבריאה, אין זה אומר שאני מכחיש את נקביות הקיום, את אלוהימא, שאקטי, או את השכינה.
אמנם אנו בתקופה בה הנקביות מסיימת תרדמה עמוקה שנכפתה עליה, והיא נמצאת בתהליך של התעוררות מדהימה, אך אין מגונה בתפילה אל הזכרי, החודר והמפלח (וכמובן שאין מגונה בתפילה אל הנקבי והמכיל).
כשאני פונה אל הבורא הראשוני במילים – רצונך יעשה (בגוף זכר) בשמיים ובארץ, אני למעשה מתמסר אל ראש חץ הבורא הראשוני, שהוא מחולל חסר סוף וגבולות, כנקבה.
אומרים על גברים הנמצאים בדרך הרוחנית, שירקיעו לשחקים אם ילמדו להיכנע ולהתמסר, כי בעצם, אם הגבר יהיה היודע וההגיוני, המפלח וקובע המציאות, איך יכנס דרכו "דבר" חזק וגדול יותר ויראה לו רובד גבוה יותר של הקיום? (אפילו קראתי פעם שלגברים בעלי נטיה הומוסקסואלית יש יותר סיכוי להגיע להארה רוחנית משמעותית, מכיוון שהם הסכימו להיחדר, באחד המקומות הרגישים והטעונים ביותר שיש לנו בגוף, בסמיכות לצ'אקרת השורש).
זו הסיבה שלנשים יותר קל להתחבר לאחדות אוהבת ושלמה – כי ליבן פתוח אל הסובב אותן באופן שהוא יחסית טבעי. (כמו כן, החיבור אל האלוהי יכול להיות נגיש יותר אצל גברים עם הגיון מחודד שבאים מרקע דתי, שנותן בהם בינה מכילה.)
אינני יודע את השלם בשלמותו. אני יודע אותו באופן חלקי בלבד. ההתעוררת המאסיבית שהתרחשה בחיי ב-2004 הייתה למעשה כניעה עמוקה לכוח זיכרי אדיר שפילח את רבדיי האתריים, חדר אותי, נגע בנשמתי בעוצמה, ועורר אותי לרובד קיומי חדש.
הטלטלה שחוויתי לאורך תקופה של למעלה משנתיים של כוח זיכרי שמפלח את התודעה "היודעת" שלי שוב ושוב, שינתה את חיי. התמסרתי. למעשה, אז, לא ידעתי לעשות משהו אחר, ובאופן הכי מרגש, זה גם הדבר בו הכי הייתי מעוניים, להיכנע עוד ועוד למחולל אנרגטי כה יסודי, שנגע בכל נימי הווייתי.
מאז ועד היום למדתי שגם אם יש לקיום הזה מקור אחד ויחידי, והוא נשגב ועצום כוחות, קיימת פה בריאה והיא רוטטת, ואנחנו חלק ממנה ובתוכה, וככל שהזמן עובר, אני לומד שמקומי הוא להתאחד עוד ועוד עם מה שיש, להגדיל את מעטפת השלם אליה אני מודע. אני ניזון ממודעות המקור (מודעות משיח), המחולל ומרחיב את קיומי, פונה אל עוד ועוד רבדים בחיים ומביא לשם שלום, אהבה, רצון ותשומת לב שנושאים כוונה של הרמוניה.
ליבי מכיר גם את הנקביות המקודשת, את שאקטי, האם האלוהית, השכינה, אך מבנה האישיות שמאפיין אותי הוא כזה של כניעה והתמסרות לווקטור הזיכרי ואז להיפתח אל המציאות שמקיפה אותי ולהכיל ממנה עוד.
לא תמיד הווקטור הזה בתוכי. לא תמיד אני יודע. ואז, כשאין לי מושג, אני מרפה. אני מרפה ונותן להווייה המתקיימת להכיל אותי. אני מרפה את הגוף שלי ונכנע לכוח הכבידה, מרחיב את רגשותיי וממוסס אותם בים הגדול ומתחבר אל השקט שבתוכי שמביא שקט בתוך השכל החושב.
וכך אני מתרחב. כך אני "עוד". כך השלם שלם יותר. כך ווקטור הבורא חודר אל מציאות רחבה יותר ומעמיק אל רבדים נוספים.
האם גם במציאות הכוללת יש קודם כל מחולל כביר ואז בריאה למלא, או שיש את שניהם והם מאוזנים זה בזה, זאת אינני יודע. ראיית העולם שלי היא כפי שערוצי האנרגיה שלי קובעים עבורי – הבורא הראשוני שנוגע בי בנשמה ששוכנת בתוכי דרך האני העליון שלי, ומשם אני מתקיים כחלק מכל מה שסביבי. קראתי כמובן מידעים שונים שמדברים על האינסוף ועל איך הזכרי והנקבי לוקחים בו חלק. כשתנועת החיים בתוכי תשתנה ויהיה בי משהו נוסף לשתף, כמובן שאעשה זאת.
דבר נוסף חשוב להוסיף, זה שהבריאה מחפשת שותפים יוצרים שמודעים לפעולתם. כך שאם בתחילת הדרך ההיכנעות הניקבית חיונית על מנת שכוח הבורא יחדור אותי ושאהיה שלו, בהמשך, האישיות שלי (האגו) צריכה להתפתח ולהכיל את הגבריות הזו (שוב, צד נקבי, של הכלה, של רגש, של הוויה) ולהוביל אותה באופן מודע בעולם. כך שבמקום להיות "הנקבה" שנחדרת ורואה "אורות" ומתמלאת בהם, אני אמור להתמיר ריגשית את החוויה הזו, ולהיות האור עצמו, להיות לאישיות מוארת.
כך למעשה נוצרת גבריות מקודשת שהיא כוח הרצון שיוצא החוצה מן המעגל השלם לעבר הצעד הבא של הקיום, וככל שהגבר שהאדם המדובר יכיל יותר מן העוצמה הזו בתוכו, בעולם הרגש שלו ובכוח המנטלי שלו, כך היציאה שלו א ל העולם והשפעתו תהיה יותר עוצמתית.
אש ללא מפל סמוך שמאזן, תשרוף את הכל.