בעקבות הפוסט האחרון ופניות של חברים שאמרו לי שהפוסט עמוס וכבד, עשיר באינפורמציה חשובה ומרתקת, אך קשה לעכלו, החלטתי לכתוב בהרחבה ולהעמיק בנושאים בהם נגעתי, וזאת אעשה בפוסט הזה ובפוסטים שיבואו אחריו.
אומר שלשיתוף שלי יש כמה סיבות: הראשונה, והמשמעותית ביותר עבורי – כשאני מתחיל לכתוב פוסט, זה לרוב נובע מתנועה פנימית שמבקשת ממני להניע תדר מסוים בסביבתי. במילים יש אנרגיה – עבורי כשאני כותב אותן, ועבורכם כשאתם/ן קוראים אותן. לכל אחד ואחת יש השפעה על המארג. זוהי דרכי להשפיע. השנייה, להסביר על תהליכי הרוח והנפש שלי כמקרה מייצג – אם זה קרה לי, זה יכול לקרות לכל אחת ואחד. החוויות שלי הן חלק מן העושר הפסיכו-רוחני שלנו כבני-אדם. השלישית, הרצון לספר על תהליכים ונסיון אישי מתוך ידיעה שערכם רב, כהוראת הדרך עבור אחרים שפוגשים אתגרים מהסוג שפגשתי אני – עברתי הרבה, ואני יכול לעזור! והרביעית, האישית והפשוטה ביותר – מתוך רצון לשתף אתכם בעולמי האישי.
אלוהים: שם כללי לכוח העליון שברא את העולם. שמות נוספים – אל, י-ה-ו-ה, אדוני, המקור, הבורא הראשוני ועוד.
האדם: נברא בצלמו ובדמותו, שוכנת בו נשמה טהורה, ניצוץ אלוהי מן המקור ממש.
המקור: אור טהור ללא סוף, ממנו נובעת עוצמה בלתי נתפשת, שיוצרת את כל אשר קיים ומקיימת אותו בכל רגע ורגע מחדש.
נאמר שהעולם נברא, יש מאין, בכוח המילה.
לנשמה כוחות בריאה אדירים, אך אלו רוסנו מאוד עם כניסתה לגוף פיזי. אם בממדים אחרים, חופשיים יותר ופחות מוגבלים, הנשמה יכולה לברוא מציאות יש מאין בהינד עפעף, בממד חמשת-החושים כוחה של המילה מצומצם ומרוכז ביכולת להביע כוונה, וכוונה, כידוע, יוצרת מציאות.
השימוש במילה ישפיע בהתאם לתשומת הלב בה היא נאמרת – מילים יכולות להיאמר מהפה ולחוץ, הן יכולות לחבר בין אנשים, להרגיע ולנחם, ובהגייה אישית הן יכולות ליצור חיבור פנימי לתעצומות ההוויה האינסופית.
השימוש במנטרה מוכר לנו בעיקר מתורות המזרח בנות אלפי השנים, אך גם אם אינו שכיח ומדובר, השימוש במנטרה, הגייה ושינון, היו לאורך השנים מקובלים גם ביהדות, בשפה העברית.
מספרים על המורה המואר סאי באבה משירדי (Sai Baba of Shirdi) שלפני שהיה הולך לישון, היה מציב לידו את אחד מתלמידיו עם ההנחיה – תעיר אותי ברגע שתפסיק לשמוע אותי אומר את המנטרה.
ובמסורת שלנו, ככתוב בספר דברים פרק ו' פסוק ז' – "ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" או ככתוב בספר יהושע פרק א' פסוק ח' – "והגית בו יומם ולילה" – מלאכת השינון וההגיה מצווית עלינו בכל רגע נתון.
הסתכלו רגע על ההכרה שלכם/ן, על המחשבות. אצל רובנו ההכרה עמוסה במחשבות, שחלקן תורמות ומועילות וחלקן פשוט טורדניות. יש אפילו את אלו שמדמים את ההכרה כקוף חסר מנוח, המקפץ מענף לענף ללא הפסקה.
איך ניתן ליצור משהו יציב בעולם הזה, כשבליל של מילים מציף את השכל – מילים שמגיחות אל שדה ההכרה שלנו כיש-מאין ומעוררות בנו רגשות שמשלהבות את מצב רוחנו, ומילים שמונעות מרגשות שכבר קיימים, המעמיקים עוד את התחושה ששורה בנו כעת?!
השימוש במנטרה מצריך התנסות ולמידה – למידה מתי לאחוז בכלי העוצמתי הזה, לזקור את כוחה החד של הנשמה לעזרתנו, לטובת פילוס דרך ברורה וישרה (אל…), לבין לשמוט אותו, להוות ולחוות את הקיום, בדיוק כפי שהוא ברגע הזה, ללא כל תנועה יזומה מכיווננו.
כוח ההגייה והשינון מתנהג כמו שריר.
כשרק מתחילים במלאכת השינון, המילה נאמרת ברפיון ובתשומת לב מעטה, והשפעתה גם היא תהיה מועטה. ככל שנתמיד באימון, כך ההגייה תהפוך ממלל ספוראדי וחסר משמעות והשפעה, לכוח שזוקף את תחושת ההוויה שלנו מבפנים, משקיט את ההכרה, ומעמיד אותנו בנוכחות מרצדת אל מול סודות וקסם קיומנו.
הגייה יכולה להתבצע במילים רכות ואוהבות, שמרחיבות את הלב וממלאות באהבה, והיא גם יכולה להיות במילים חוצבות, שמשתיקות את כל מה שאינו הן ויוצרת שקט ונוכחות.
לעיתים נרצה להתרחב מבפנים החוצה אל העולם, ולהתחבר עם כל מה שיש, ולעיתים נזדקק לשקט, כי הכרתנו סוערת ואין בנו מנוח.
ההגייה יכולה להיות מלאה בנועם ורכות, והיא גם יכולה להיות נחרצת כמחרשה שמפלסת שביל באדמה.
מנטרות מוכרות:
מנטרות מקובלות רבות הן בשפת הסנסקריט. יש כאלו שמקבלים ישירות ממורה והיא אישית וייחודית לנו ויש כאלו שנקרא עליהן בספר או נשמע עליהן מחבר או חברה. באופן אישי מצאתי את עצמי מתחבר יותר למנטרות בשפה העברית, מהסיבות שזו שפת האם שלי, זו שפה עתיקה המבוססת היטב בתודעה הקיומית שלי, ובאופן הפשוט ביותר – המילים מובנות לי ואני מתחבר למשמעותן ביתר קלות.
ישנן שתי מנטרות בהן אני משתמש בעת הצורך, כל אחת מהן יוצרת בתוכי תדר אחר ואת הבחירה באיזו להשתמש כעת אני עושה לפי האינטואיציה:
א. שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד – ככתוב בספר התורה ובסידור התפילה. המנטרה הזו הייתה המנטרה הראשונה שלי. למדתי אותה ממורתי בשנים 2002-1998 ותירגלתי אותה ביתר אינטנסיביות. למנטרה משמעות איזוטרית עמוקה, ובפשטות – שמעו אלו שנשמתם מבקשת ישר-אל, המקור הוא האל שלנו, והוא אחד – יש מקור אחד לקיום, יש אחדות אחת, ואין בלתה. המנטרה ארוכה מספיק בכדי ליצור הזדהות פנימית עם המילים ו"לדחוף" אותן החוצה אל שדה ההוויה שלנו בכוונה מלאה, אך היא אינה ארוכה מידי ובהגייה נכונה לא תעורר את השכל למחשבות והירהורים בתוכנה.
ב. י-ה-ו-ה – את המנטרה הזו למדתי בשנת 2004 מהמורה שלי גבריאל קאזנס, שמספר שקיבל את המסר על האופן בה היו משתמשים בה בעת העתיקה, ומאז ועד היום אני עושה בה שימוש בעת צורך. את ההגייה מלווה הנשימה – יוֹד בשאיפה, הֵא בנשיפה, וָו (נהגה כמו W) בשאיפה, הֵא בנשיפה. על המנטרה חוזרים שוב ושוב עד שההכרה הופכת שקטה, ואז מרפים. ובמידת הצורך חוזרים אליה שוב ושוב. (ישנו אופן מתקדם יותר בו משלבים את ההגייה עם דמיון מודרך, בו מניעים אנרגיה בין הצ'אקרות באופן שמחבר את המיינד ואת הלב).
אתם כמובן גם יכולים להרכיב לכם מנטרה משלכם. לבחור משפט שנוגע בכם ומעורר בכם משמעות עמוקה, ולהשתמש בה. אני מציע לבחור במנטרה פשוטה, עם מילים קלות להגייה, ובעדיפות לטקסט מסורתי שמחזיק משמעות של אמת עתיקת יומין.
המנטרה, כשזו הופכת לתרגול קבוע, לאיבר מגופנו ממש – השימוש בה הופך לאמצעי לאיסוף עצמי, להתיישרות אל מול המקור, בנוכחות יוקדת המוגנת על-ידי חופה של אור.