על מה אני מדבר כשאני מדבר על הרמוניה?
זה הכל מתחיל בלב.
בלב שלי ובלב שלך.
אך זה לא נגמר שם, כי זה לא יכול להיגמר שם.
ברובד אחר, לקיום שלנו יש גם לב – הלב של העולם. והלב הזה הוא גרעין ההווייה הפועמת.
הלב של העולם, זו הכוונה הקיומית שמאחלת קיום-עד לכל יצור חי שיש פה, שמקווה לבריאות, שגשוג, אושר, תחושת סיפוק ואריכות חיים לכולנו.
הלב של העולם, במלוא פעימתו, רוגש ורוצה עבור כולנו שנרגיש שייכים. שנבין שאנחנו לא לבד, שאנחנו, כולנו, חלק ממכלול אחד גדול. וכשאני מתכוון לכולנו, אני באמת מתכוון לכל אישה ואיש שעל הפלנטה הזו, לא משנה מאיזה דת, לאום, צבע אור או העדפות אישיות.
הלב של העולם, כשצוללים פנימה וחשים בפעימתו המודגשת, חווים את רצונו שכולנו נרגיש בטוחים בקיומנו. שנבין שאנו כאן למטרות גבוהות הרבה מעל ליצר ההישרדות, ושנחווה תחושה שצרכינו הבסיסיים קיימים פה עבורנו, תמיד, ללא דאגה – קורת גג, בריאות ומזון.
הלב של העולם, שרוצה רק בטובתנו הגבוהה ביותר, זו הפעימה שרוטטת ומניעה את תודעת אדם וחוה לתודעה שמעוניינת בהשגת בריאות, כזו שבחתירה לבריאות, נפשית וגופנית, וכך נעה במציאות היומיומית שלה, לעבר בריאות שכזו.
וההרמוניה, ההרמוניה היא הכוונה הבסיסית שיש בלב של הלב. תנועה אוהבת שחובקת כל. והתנועה הזו, כה אוהבת היא, שהיא לא תוותר לנו לעולם, עד שליבו של העולם יהיה בבסיס הדברים ויכיל את כל הדברים, במודע.
ההרמוניה הינה פעימה עדינה שניגשת אל מצב קיומנו העכשווי, נכנסת אל ליבו, מנסה להשתחל שם, ולהבין – איך אפשר להביא עוד אהבה למקום הזה, איך אפשר להביא עוד חמלה, איך אפשר להביא לכאן עוד מודעות, בכדי להתקדם.
ההרמוניה אינה יכולה להתעלם מהמצב הקיומי העכשווי, אבל היא תמיד רוצה עוד, ואינה שוקדת על השמרים.
והעולם שלנו כעת, בכל עבר אליו נביט – יש סכסוך. הקושי והמצוקה נמצאים בכל. הכעסים והטינות. מעשינו מונעים מקושי ומאילוצין, שלו היו מונעים מהלב של העולם, היו באים לביטוי באופן אחר לגמרי.
ההרמוניה, שהיא שורש הכוונה שבלב של הלב, נעה כאדווה חסרת מנוח לכל עבר, ונוגעת בכל.
אין כיווץ שהיא לא תדגדג.
אין כעס שהיא לא תנסה לפתור.
אין טראומה שהיא לא תנסה לרפא.
איו סכסוך שהיא לא תנסה להניע לעבר השלמה.
וכל דבר בעיתו, במקומו ובקצב שלו.
וכך, כל סכסוכי האדם עם שכניו יפתרו, כי כולנו כאן יחד, ומה בסה"כ ביקשנו – חיים ראויים, מלאי שייכות ואהבה.
וכך כל סכסוכי המין יתמו, כי מה בסה"כ רצינו – קורת גג, מזון בריא ומים טובים לשתיה.
וכך, כל הסכסוכים שיש לאדם בינו לבין עצמו יתפוגגו – כי מה הוא והיא בסה"כ רוצים – חיים שמחים, עם מיצוי עצמי שנתמך מהמהארג השלם ומחזיר לו בחזרה, תוך כדי סיפוק קיומי.
ההרמוניה, כשמה כן היא, רוצה שכל "קימוטי" הנפש שעל "הסדין הקיומי" ימתחו, ושהסדין יהיה חלק.
וכך, אדוותיה ינגעו בכל מערכות היחסים. כולן. כי שלום חייב להתעורר בהן. שלום שמביא אל השלם.
אדוות ההרמוניה לא יפסחו על מערכת היחסים שיש לאדם וחוה עם הטבע שסובב אותנו, עם האדמה, עם הצומח ועם המים.
פעימתה לא תוכל לדלג על מערכת היחסים שלנו עם בעלי החיים, כולם.
דמיינו לעצמכם/ן את הלב של העולם פועם, ובשורש הפעימה הזו כוונה אוהבת. אוהבת כל כך שהיא לעולם לא תוותר. כי היא פשוט אינה יכולה לעשות זאת.
עוד קצת.
עוד שלב.
עוד צעד.
עוד מחשבה מפרידה שנפרצה.
עוד טינה ששככה.
עוד עוינות שהפכה שלום.
ללא הפסק.
עוד ועוד ועוד.
עד שכל הקיום הזה יהפוך לשלם-שהוא אחד-שהיא אהבה.
תגובה אחת
ענק