אני אשר מימון, יליד 1970. תלמיד ותיק של הרוח (כבר מעל 30 שנה!). מהנדס חומרה (חשמל ואלקטרוניקה, בוגר אוניברסיטת תל-אביב) ואיש הייטק לשעבר (מעל 20 שנה שלא!). מאז 2009 עובד כעצמאי בתחום הקיימות (מקדם את טכנולוגיית ^®EM). חי עם בת-זוגתי בקרית טבעון.

.

קצת על הדרך שלי

~ההתחלה~
ההיכרות שלי עם עולם הרוח החלה בשנת 1992 עם יציאה ראשונה מהגוף שדי גרמה לי לבעתה. עד לאותו מקרה התנהלו חיי באופן המוכר והשכיח. לא הכרתי את עולם הרוח וגם לא הסתקרנתי לגביו. אותה יציאה מהגוף נמשכה כמה ימים, לאחר מכן זו באה והלכה לסירוגין ולבסוף נשכחה.

כשנה לאחר מכן התחלתי לחוות תופעות מוזרות שהלחיצו אותי והביאו אותי להתחיל לחקור מה קורה לי. חיי השתנו. קורה לי משהו שאני לא מכיר ולא יודע איך להכילו. מיחושים שונים בגוף, חרדות, תחושת ניתוק מן העולם ויציאה מוחשית מדעתי (חוויתי באופן קיצוני ולא פוסק את רצף המחשבות שלי נפרד ממני). האמת, מלחיץ. ממש מלחיץ! יום בהיר אחד, בצורה מפתיעה, החלה בוקעת ממעמקיי השאלה הקיומית – מי זה אלוהים? שאלה גדולה שנשאלה, על נושא שעד כה לא עניין אותי מעולם.

בשנת 1994 פגשתי את טרז, המורה הרוחנית הראשונה שלי, שליוותה אותי כ-5 שנים. המילים הראשונות שטרז אמרה לי כשנפגשנו היו – אתה מחוץ לגוף. לאורך אותן שנים היא עזרה לי להירגע ולהבין את מה שקורה לי בחיי. מלבד מפגשים אישיים, אחת לשבוע התכנסה אצלה בסלון קבוצה של שוחרי רוח, ואני ביניהם, בכדי לספוג עוד מדבריה ומהשראתה. המפגשים נפתחו בקריאת המסר היומי ב- לוח השנה של הנפש (רודולף שטיינר) והמשיכו בקריאה משותפת בספרים של אושו, האלכימאי של פאולו קואלו שיצא לאור באותן שנים, גוף נפש רוח  ו כיצד לדעת העולמות העליונים של רודולף שטיינר ועוד.

בשלב מסוים הרגשתי תחושה של מיצוי וצורך בשינוי וזמן מה לאחר מכן פגשתי ב-יפה, המורה החדשה שנכנסה לחיי וליוותה אותי ב-4 השנים הבאות.

יפה הייתה אישה עוצמתית. הייתה לה היכולת לראות בשקיפות את מחשבותיי ותמכה בתהליך שלי בהילינג עוצמתי שנבע מכפות ידיה. למרות התנגדותי הרבה, ברגעים של מצוקה, היא לימדה אותי לקרוא מזמורי תחינה בספר תהילים וכן לרתום לעזרתי את כוחותיה של תפילת אנא בכוח. היו עתות בהם מחשבותיי היו נתקעות ממש כתקליט שרוט, חוזרות על אותן מילים ללא הפסקה וטורדות את מנוחתי. יפה לימדה אותי כיצד לעבוד עם המנטרה שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד כשההנחיה שלה הייתה – לחזור על המנטרה שוב ושוב עד שאף מילה זרה אינה יכולה להשתחל. וכך עשיתי. זכורה לי תקופה בה מחשבותיי היו טורדניות במיוחד, ורק אחרי שבועיים רצופים בהם בשעות הערות שלי חזרתי ללא הפסק על המנטרה, אלו נרגעו. "שריר" התודעה, כמו כל שריר, מתחזק עם התירגול, ושבועיים אלו של יישום מעשי נטעו בי בטחון רב בשימוש בכלי המנטרה. לאורך השנים הכרתי מנטרות עוצמתיות נוספות, ולמדתי להשתמש במתאימה מהן לפי הצורך.

בשנת 2002, החלטתי שאני קופץ למים. עזבתי את עבודתי כמהנדס חומרה בתחום ההייטק עם תחושה חזקה שהתעוררה בי ושהחלה ממלאת אותי – משהו גדול ממני רוצה שאפגוש בו. לא ידעתי במה מדובר, אך התחושה הזו הייתה חזקה מכל. כך נסעתי לראשונה לחצי יבשת הודו עם כרטיס לכיוון אחד. הודו – ארץ "המחפשים הרוחניים". לא ידעתי מה אני מחפש, אבל ידעתי שאני רוצה שקט, נחת, שלווה, ומקום תומך לנוח בו. ברישיקש ובדראמסלה למדתי יוגה אצל מספר מורים, בבית חב"ד בדרמקוט למדתי קבלה, בדראמסלה למדתי גם בודהיזם טיבטי אצל צ'אמטרול רינפוצ'ה, בגואה טאי צ'י אצל פנדה ועוד. אחרי קצת מעל שנה התעוררה בי תחושה חזקה שהגיע הזמן לחזור, קניתי כרטיס טיסה ושבתי לארץ. המפגש הגדול המיוחל אמנם לא קרה, אך הייתה בי התחושה שהדרך לא הסתיימה, אלא בעצם רק מתחילה. דחיתי מספר הצעות עבודה מחברות הייטק שונות שהגיעו דרך חברים והמשכתי את הודו כאן בישראל, כשאני מחלק את זמני בין ביתי ברעננה לבין סיני.

.

~המפץ הגדול~
ב 17/5/2004 זה קרה. המיזוג הנכסף לו כמהתי. זה קרה בשעת צוהריים, באופן ספונטני לגמרי, ללא ידיעה מראש או ציפייה. יצאתי מהגוף והתמזגתי עם בוראי. המקור. יוצר העולמות והקיום.

אז נגמרו כל השאלות. ידעתי למי אלו שבספרי הקודש פנו. ידעתי למי אנו אמורים לפנות בספרי התפילה.

חוויית המגע עם מקור הנשמה שלי הייתה אמביוולנטית. מצד אחד אקסטזה עילאית שלא ניתן לתאר, אך מצד שני פחד ואימה. כל הקיום הזה שהכרתי השתנה. התחושה שהכל זה אנרגיה התעצמה. גם האדמה עליה אני דורך היא רק אנרגיה.

מספר שבועות לאחר מכן בעת שישבתי למדיטציה, חוויתי את עצמי יוצא שוב מהגוף לעבר כדור האור הגדול. בעוד אני ניצב מולו ורואה למטה את גופי, עבר בי הרהור קל ואז הגיעה התובנה. פניתי מטה וצללתי ישירות אל תוך גופי עם הידיעה שנועדתי לחיות את חיי בדיוק כפי שהם.

השאלות הפסיקו, אך הבלבול לא. הקושי למזג שמיים וארץ אִתגר אותי מאוד. איך משתלבת ידיעת אינסוף בתוך חיי הקטנטנים?

סיפרתי על חוויית ההתמזגות לכמה חברים וגם שיתפתי על הבלבול שאני חש, כך הגעתי למספר מורים ומנחים שלימדו על "האור", אך אלו לא נתנו לי מענה ולא השרו בי נחת. רבים קראו על חוויות התמזגות שכאלו בספרות הרוחנית, אך תחושתי הייתה שאני חייב למצוא מישהו שמכיר זאת על בשרו. מדוע שלא אפנה בעזרה אל בוראי, שהתגלה בפניי בצורה כה ישירה? עלתה בתוכי השאלה. וכך עשיתי – התיישבתי והתפללתי – אלוהים, שלח לי מורה!

.

~גבריאל קאזנס~
את נתיב הסינכרוניות הקיומי שהתרחש מרגע תפילתי ועד שלושה ימים אחרי בהם פגשתי אותו, אני זוכר עד היום. רצף של "צירופי מקרים" שהביאו אותי לפגוש פנים אל פנים את מי שהחל ללוות אותי ב-2004, וגם אם במתכונת מעט שונה, ממשיך ללוות עד היום. את מי שידע בדיוק על מה אני מדבר, כי זו הוויית חייו, את מי שליווה רבים כמוני שחוו התעוררות קונדליני עוצמתית ומתקשים בהכלתה. ד"ר גבריאל קאזנס, רופא, פסיכיאטר, הומאופת, ממובילי תזונת הרואופוד בעולם, אדם ששהה 8 שנים באשראם של סוואמי מוקטאננדה בהודו והוכר על-ידו בפומבי כאדם מואר, הוסמך כצ'יף בשבט הלקוטה, ובשנים האחרונות הוסמך כרב.

המפגש הראשון בינינו היה מחשמל. על כל השאלות ששאלתי סביבי לאחרונה הוא ענה, ובתוכי חשתי שתשובותיו מגיעות מידיעה. כשנה אחרי, באחד מהמפגשים שהוא ערך באירוע רוחני גדול בתיאטרון גבעתיים, ניגשתי אליו מחוץ לאולם ושאלתי – מה אני צריך בכדי להפוך לתלמיד שלך? המענה שלו, שנאמר בעיניים בוהקות שחדרו והרטיטו את נשמתי, היה – שהדבר הכי חשוב לך בחיים זה להיות אחד עם אלוהים. שהדבר השני הכי חשוב לך בחיים זה להיות אחד עם אלוהים, ושהדבר השלישי הכי חשוב לך בחיים זה להיות אחד עם אלוהים. זה מה שרציתי. זו כל כמיהתי. מצאתי לי מורה!

השנים חלפו ובסוף קיץ 2006 נסעתי לחיות במחיצתו של גבריאל במרכז עץ החיים באריזונה, שם למדתי חקלאות אורגנית, טבעונית המבוססת על טכנולוגיית EM. מרכז עץ החיים, שנסגר לאחרונה, היה מקום אליו היו מגיעים שוחרי רוח ובריאות מכל העולם, על מנת לקבל הנחיה רוחנית, טיפולי רפואה אישיים (מלבד גבריאל, היה במרכז רופא נוסף, אחות ומעבדה), לעבור צומות רוחניים, להשתתף בסדנאות תזונה, סדנאות בחקלאות, קורסים וחניכה לתורת האיסיים, לימודי מדיטציה, יוגה ועוד. התחברתי מאוד לפשטות הלימוד שלו וחשתי בעצמותיי שאמת חיה דוברת דרכו. תחומי הכשרתו וניסיונו היו כה רבים. מצד אחד הוא דיבר על תהליכי התעוררות הקונדליני וחווית הארה רוחנית ומצד שני, ערך בכל יום שישי טקס קבלת שבת אקסטטי ובצאת השבת שיח על פרשת השבוע. מצד אחד קיבלתי מענה לחוויות הקונדליני שאני עובר, ומצד שני חיבור לשורשיי כיהודי.

באריזונה חיינו ברמה מדברית קסומה בגובה 1300 מ', במקום בו הקיץ נראה ירוק כמו אירלנד בשל עונת המונסון הגשומה, ובחורף צהוב-חום, בשל הטמפרטורות המקפיאות השוררות בלילות.

בסוף שנת 2008 חזרתי לארץ ובתחילת שנת 2009 התחלתי את פעילות EM בישראל (EM – השימוש בחיידקים ופטריות מועילים חיים לאיזון מערכות אקולוגיות, בדגש על אדמה וחקלאות) עליה ניתן לקרוא בהרחבה כאן.

.

~טבעונות~
לקראת סוף שנת 2004, לאחר שיחה שערכתי עם חבר יקר שהבין את שמתחולל בתוכי, בעת שהלכנו יחד על החוף בסיני, הפכתי לצמחוני. כשנה לאחר מכן נכנסה הטבעונות לחיי, ובחלוף שנה נוספת נכנסתי לתקופה של 5 שנים בהן חייתי על תזונת רואו (רואופוד). בשלב מסוים החלטתי לשנות את התזונה שלי שוב וחזרתי לטבעונות, בה אני מתמיד עד היום. (הסיבה לכך שזנחתי את המזונות שמקורם מן החי והפכתי לטבעוני הייתה התחושה שאינני רוצה אותם בתוכי. רק שנים לאחר מכן התחלתי להיחשף למידע על תעשיית המזון מן החי ולצדדים המוסריים, האקולוגיים וההומניים שבטבעונות). מזה עשרות שנים שגבריאל מנחה ברחבי העולם צומות מיצים לניקוי הגוף והנפש ולמען התחברות עם הנשמה ועם יעודנו. את הצום הראשון שלי עימו עברתי ב-2004 (צום מיצים של 7 ימים, המתקיים בתנאי ריטריט, עם שיעורי יוגה ותירגול מדיטציה, הנחיה וחניכה רוחנית, ועוד). מאז, לאורך השנים, אני מקיים את הצומות הללו לפחות פעם בשנה, אם בתנאי ריטריט מודרכים או אם לבד בביתי.

.

~הקורס בניסים והמחול הסופי~
בשנת 2009, ב"צירוף מקרים" נוסף, הצטלבה דרכי עם לימודי הקורס בניסים, אליהם התחברתי מיד. העיסוק בכמיהת הנשמה אל יוצרה בחברת אנשים נוספים היה לי כבית, וכך העמקתי בתכני הקורס לאורך 9 השנים הבאות, שנתיים כתלמיד וארבע שנים כמסייע בקבוצות לימוד אצל מספר מורות ומורים (דני נווה, אבשלום קומיסר, אפרת שר שלום ונורית ברוק). במקביל התחברתי ללימוד הסוּפי במסדר המוולווי (המסדר שייסד המורה והמשורר הידוע רומי, אצל המורים אורה ואיהב בלחה), שם תירגלתי ב-5 השנים שיבואו את טכניקת הסיבוב. המחול הסופי משרה תחושה מהפנטת בשל השמלות הלבנות המתנופפות, אך אותי הוא מגנט בשל תחושת החיבור למרכז שהוא מקנה. המחול הסופי עבורי זו אחת מטכניקות המדיטציה העוצמתיות ביותר שהכרתי (ואפשר לומר שכבר הכרתי כמה, וגם יש מאחוריי שעות רבות של ישיבה בעיניים עצומות). הדרוויש הסופי נדרש לריכוז-על בכל הרמות, כי כל מחשבה או רגש חולפים יכולים בקלות להסיח את תשומת ליבו ולגרום לו לאבד את ציר הסיבוב. בכדי שהעץ יפרוש את צמרתו אל על, הוא חייב שורשים עמוקים ומבוססים וגזע יציב. כך גם המחול הסופי, בו הטכניקה כה חשובה, אך היא רק בסיס למתרחש בפנים. רגל שמאל עם ברך נעולה היא העוגן, רגל ימין נעה סביבה, והגוף פתוח ופרוש. אחרי מספר דקות של ריכוז נכון, אנרגיית הקונדליני מתעוררת ומתחילה לנוע מהאגן כלפי מעלה, מדליקה את הלב באור יקרות והופכת את העולם לאחד.

.

~EM~
פיתוח פעילות EM בער בי בתשוקה, ואל מול חוויות הרוח שמילאו והקיפו את חיי, היה למעשה הדבר העיקרי שעזר לי להתקרקע. השנים חיזקו בי את גרעין הווייתי המתבונן על המציאות וחווה אותה כמשהו חולף שכלל לא קשור אל האמת, אך כנשמה שהתגשמה בגוף אנוש, היציאה אל העולם והמעורבות בו חיוניים, במיוחד כשאתה ער! נסיעות בכל רחבי הארץ ושיחות עם אינספור חקלאים המגדלים פירות וירקות מכל הסוגים. מעורבות בשלל פרויקטים סביבתיים ועשרות הדרכות על השימוש בחיידקים מועילים – בקורסים ללימוד גינון ביתי, בקורסי פרמקלצ'ר אצל מורים שונים, במכללות ואוניברסיטאות, אל מול חקלאים, אל מול מדריכי משרד החקלאות, וגם בפקולטה לחקלאות עצמה. בהרצאות הללו החיידקים הפכו מכאלו המעוררים תחושת פחד, לדבר ידידותי שניתן באמצעותו ליצור שינוי חיובי בעולם. לקום בבוקר ו "להניח את כף רגלי במקום בו סיימתי בסוף יום האתמול", זה היה המוטו שלי וזה מה שעשיתי. ובתוך הפעילות השוקקת הזו של הגוף על פני זו האדמה, נשמתי חיה וערה, נשמה שחווה ומעמיקה עוד ועוד את המודעות למקורה. אני המודעות שיושבת לי כאור בוהק במרכז המצח ומתבוננת בעולם בשלווה. אני המודעות שמקיפה אותי ומכילה את הכל. ושני אלו, תוך כדי העמקה ואינטגרציה אותנטית, מתקרבים ומתקרבים.

.

~האמת של כולנו~
השנה הייתה 2011. יום שבת. ישבתי לי על הספה בסלון והתעורר בי פרץ עז לכתוב. מה לכתוב? לא יודע. לכתוב. קמתי אל המחשב והתחלתי לכתוב. ההשראה נחתה עליי. עלילה שלא תוכננה ושמות גיבורים שלא אני הגיתי החלו למלא עמוד אחר עמוד. הידיעה שהנחתה אותי הייתה שכל מה שאני צריך לעשות זה להתיישב אל מול המחשב, והשאר כבר יקרה מעצמו. זכורים לי כמה וכמה פרקים שהגעתי לסיום כתיבתם בהשתאות בשל התכנים שהם הכילו וכן פרקים בהם עברתי בעצמי חניכות רוחניות ואנרגטיות יחד עם גיבור העלילה. כך הגיע לעולם הספר האמת של כולנו. 465 עמודים שמתארים את חוויתו של בן, עלם תל-אביבי, שהולך בלילה לישון ומגיע בחלום לביקור אצל אנושות שדומה לנו מאוד, רק חיה בדרגת הרמוניה מאוד גבוהה. עולמו של בן מנוגד מאוד להרמוניה אותה הוא פוגש – דבר שמביא לשיחות מרתקות בינו לבין מארחיו, המראים לו את אורחות חייהם – הרמוניה בין האדם לאדמה, לצומח, לחי, לחברו, לבן/בת זוגו, לאלוהיו. הרמוניה בין הדומם, הצומח והחי. הרמוניה בכל.

בתקופה הזו, בה הבלבול כה רב, מהווה הספר האמת של כולנו ציון דרך תומך ומחזק, חזון, לאלו שליבם ער. הספר יצא לאור במאי 2020 (בתזמון מדהים, מספר ימים לאחר ה"סגר הראשון" והקפדני של הקורונה). עד כה נמכרו ממנו מספר מאות עותקים, והתגובות מרגשות ומפעימות! המילים לא יעבירו את הרגשת הסיפוק מההודעות שאני מקבל, על בכי וגעגוע, על אלו שהאטו בכוונה את הקריאה – בכדי שלא יגמר, מכאלו שסיימו את הספר תוך יומיים או שלושה, על קוראות שרכשו מתנות לחברות, על השראה, על תהליכים של היזכרות – היזכרות בגרעין האמת ששוכן בכולנו, בכל אחת ואחד – האמת של כולנו.

.

~קורונה~
השנים 2020-2021 יזכרו היטב בשל מגיפת הקורונה שנחתה עלינו פתאום. שנים מורכבות ביותר, בהם החיים שהכרנו השתנו. בחודשים הראשונים של הקורונה ממש הרגשתי איך העולם שלנו משתנה. נחתה עליי עננה אפורה שאפפה אותי בכבדות. חיי הרוח הפועמים שבתוכי לא פסקו, אך בעולם שמחוצה לי עננה סמיכה.

בינואר 2022 זה הגיע גם אלי. ה"וריאנט" שכולם אמרו שיגרום לצינון ואולי שפעת קלה, הפיל אותי לשלושה שבועות וחצי של מחלה קשוחה. הגוף חלש, החום לא מרפה, ההכרה במצוקה ולעיתים בהזיה, אך האור – האור בתוכי חזק ומתחזק. עקבתי אחרי הקורונה כמעט מהרגע הראשון שזו החלה להתפשט בישראל ונחשפתי למידע רב. דעתי אינה מוצקה לגבי המתרחש, אך ברור לי שהווירוס הזה עבורי – בא עם מטרה אחת – לקחת אותי לקצה, בכדי שאאמין ואתחזק. גם אחרי כל שנות הטיהור הפנימי ועבודת המודעות, עדיין נשארו בי פינות חשוכות שלא נתתי להן את תשומת הלב הראויה והנה הגיעה הקורונה והביאה עימה הזדמנות לניקוי יסודי! ערב אחד החל לעלות בתוכי כאב עתיק, הקשור בפטירתה הטראגית של אימי בהיותי בן 23. הכאב הרב החל מציף אותי ושבתי לשנן את מנטרות בכדי להירגע. אחרי מספר שעות של הגיה ללא הפסק מילא אור גדול את הווייתי, יצאתי מגופי, דרך ה"פורטל האסטראלי" שברחמה (האסטראלי) של אימי, אל עולם הנשמות, העולם ממנו הן יורדות ואליו הן שבות. תחושה של רכות חובקת לב מילאה את הווייתי, "צמר גפן" קיומי מלא בחמלה ואהבה לכל המשתתפים במשחק התודעה שמתרחש בקיום הזה בכלל ועל פלנטת ארץ בפרט. הרכות הזו ליוותה אותי במשך מספר שבועות, ליטפה את ליבי וחיזקה את הרגשתי שכולנו אחד. חיוך קיומי פשוט מילא אותי.

אומרים שהריאות הן המקום בו מתיישב הצער, שכנראה בעת הזו היה הדבר שאני מעונין (ומוכן) לשחרר. וכך, אחרי שבועיים של ערפול חושים הגיעה הדלקת לשם. צער וכאב מאירועים שונים בעברי החל לצוץ. מגיל ילדות ומתקופות חיים קודמות. היו רגעים שזה היה עמוס ולא נעים, אך לאחר שהבנתי מה קורה – חומרים עתיקים החלו יוצאים, מתנקים ממני לעד ומפנים עוד ועוד מקום לנוכחות והוויה.

.

~התחלה חדשה~
בני המאיה אומרים שגיל 52 זה הגיל בו מתאפס הגיל, ובעצם נולדים מחדש. האינדיאנים אומרים שזה הגיל בו אדם הופך להיות 'זקן', זקן-שבט, elder.

מהי ההתחלה החדשה שלי – אני לא בטוח. זה נראה כמו המשכיות רציפה של העבר. אני כל כולי ברוח, היא זו שמנחה אותי ומהווה את עיקר חיי מזה שנים רבות. התחושה הפנימית שלי היא שהדברים מתכנסים, שהכמיהה הפנימית של הוראת הרוח, שקיימת בי שנים רבות, עולה מדרגה. והנה – אני כותב את המילים הללו. מהסס, משכתב בכדי להיות מדויק, מוחק, מוסיף.

מה בדיוק יש לי לתת? עלתה בי השאלה.
אינני פסיכותרפיסט. לא מורה למיינדפולנס ולא מורה לטכניקה או תורה אחרת.
אני "אני", צועד את המסע הכי אמיתי של חיי, הולך בדרך האמת של הרוח. הולך בענווה ובכנות.
ואם הרוח הביאה אותי לכאן. אני איתה, ואת תוצרי המהלך הזה רק היא תדע.

.
.