הנה הגיע שוב יום השוויון, היום בו שעות הלילה והיום משתווים, כסמליות לאור והחושך בעולמנו שמשתווים אף הם.
הדרך הרוחנית עוסקת רבות בקבלת החושך והאור, הטוב והרע, כחלק אינהרנטי מהחיים. היין והיאנג, פעם זה ככה ופעם זה ככה. לרגע אנחנו בהשתוקקות ורגע אחרי בדחייה. העולם שלנו מושתת על השוואה ויחסיות – הטוב מגיע תמיד בהשוואה למשהו פחות טוב, והרע בהשוואה למשהו יותר טוב.
קבלת המתרחש, כפי שהוא, ממלאת אותנו בשוויון נפש ורגיעה – לא משנה מה קורה בעולמי, החיצוני או הפנימי, אני מקבל את הכל ונשאר בנחת וברגיעה.
אך שם זה לא מסתיים!
האור והחושך משתווים כדי להראות לנו איכות נוספת,
שוויון נפש ממלא אותנו כדי שנשים לב לפרטים ועדינות החיים.
אם נסתפק באלו – אנו עשויים להרגיש נהדר, אך משהו בתמונה הפנימית-קיומית שלנו יחסר.
מבעד לסטטוס-קוו הקיומי, בו העולם נוהג באופן שבו הוא נוהג, קיים רובד נוסף, והוא מרהיב, צלול, מלא בחיים, תשוקה, אהבה, ותנועה שאין לה סוף.
זהו רובד הנשמה.
עמוק עמוק בתוך הגוף, מבעד לרגשותינו, מאחורי המחשבות, קיימת בנו נוכחות פשוטה, זוג עיניים (או בעצם, עין קיומית אחת) שמתבוננות החוצה אל עולם התופעות, והוות. אלו אותן עיניים דרכן ראינו כשהיינו ילדים, וגם אותן עיניים בעדן נתבונן כשנזדקן. אלו אותן עיניים שמישירות מבט כשמישהו קורא בשמנו, מלוות תחושת נוכחות פנימית שממלאת את הווייתנו, המוכרת בכינוי 'אני'.
יגידו מה שיגידו, מי שיגיד, זוהי אמת קיומית, והתכחשות לה רק תחליש.
הנשמה, אותה נוכחות נצחית, שזוקקה ממקור עלום, מתגלגלת מגוף לגוף, ממצב קיום למצב קיום, מעולם לעולם, צוברת ניסיון, ידע וידיעה.
הנשמה, אותה עוצמה פנימית, שלוקחת בחשבון את מצב ההוויה ברגע נתון, מנתחת אותו במהירות בזק כמחשב-על, ובוחרת בתנועה הבאה.
הנשמה, שמהרגע בו אנו מתוודעים אליה, חיינו משתנים, ואנחנו מפסיקים להיות יצור חי "פשטני" כשאר בעלי-החיים, מתחילים לחוש את פשר הקיום, ולוקחים בו חלק פעיל ומודע.
ידיעת הנשמה ממלאת אותנו בידיעה – ידיעת החיים והמוות וידיעת משמעות החיים.
ידיעת הנשמה ממלאת אותנו בענווה – כי הקיום המצומצם בגוף אדם מסתיר מאיתנו 99% מנפלאות העולם הזה, ולמעשה אין לנו הרבה מושג. אך קיימת מאחורי הקלעים תנועה אדירה, עשירה ומלאה, מולה טוב להיות בענווה.
ידיעת הנשמה ממלאת אותנו ביראה – כי בגרעין כל ההתרחשויות שוכנת חכמה כבירה, שיצרה את הכל, וממשיכה בליהוק יצירתה בכל רגע ורגע מחדש.
ידיעת הנשמה ממלאת אותנו בפליאה – איך כל זה קורה? איך זה אפשרי? מדוע?
ידיעת הנשמה ממלאת אותנו בכאב – מדוע יש בעולם שכזה כל-כך הרבה חוסר צדק, עיוות, תסכול וסבל?
ידיעת הנשמה ממלאת אותנו באחריות – כי אחרי שהבנו את כל זאת, כל שנותר לנו זה לחיות את חיינו באופן מטיב ומשפר, כזה שמשפיע טוב בעולם, בהשתמשנו בכישורינו ובתנאים שסביב.
ידיעת הנשמה הינה הצטרפות מודעת לכוחות ישר-אל, צבא שמיים והתנועה לתיקון עולם.
יום השוויון הוא יום קדוש. יום שמלמד אותנו שוויון נפש ורגיעה, להפסיק את החיכוך בין הקטבים ולמצוא שם שקט. שקט שרק כשהוא מתאפשר, תצוץ בתוכנו ידיעה חדשה, עמוקה יותר, על העולם.
יום השוויון מסמן לנו שאפשר לנוח.
ומתוך השקט הקיומי תפציע בתוכנו השמש הקיומית שלעולם לא תשקע.
יום שוויון שמח!