חייו של האדם נקבעים על ידי רצונו.
במידה ורצונותיו נמצאים בתואם עם צרכיו האישיים וצורכי אלו שסביבו, צפויים לו חיים מלאים בסיפוק.
הרצון, למרות היותו הדבר האישי ביותר – התנועה שלנו בעולם (מה אנחנו רוצים?) – אם יהיה רק למען עצמנו, בסופו של דבר נגלה שאמנם אנחנו על פסגת ההר, אך אנחנו לבד ועם לב נוקשה.
צרכי האדם הבסיסיים מתחלקים לכמה קטגוריות:
- תזונה נכונה – המזון הוא הדלק שמניע את תאי הגוף שלנו והמשמעות של דיאטה מאוזנת ונקייה תתרום רבות להכרת הרצון. על כל אחד מאיתנו למצוא את הדיאטה שמתאימה לו באופן אישי. עליה להיות, עד כמה שאפשר, לא מעובדת וללא כימיקלים וחומרים שונים, יצירי אדם, שהטבע אינו מכיר. גוף האדם מכיל 80% מים והמוח 90%. מים נקיים, טריים ומלאי חיים הם צורך בסיסי לחיים טובים.
- בריאות – כשהגוף בריא, אין דבר שיגביל אותנו לנוע ולהגשים. כשהגוף חולה או כואב, נהיה עסוקים בכאב הטורדני ותפוקתנו תוגבל. בריאות גם כוללת נפש בריאה – כך האדם יודע את צרכיו, יודע למקם אותם בתוך העולם שסביבו באופן מאוזן ונכון מבחינה ריגשית, ומתוך מכלול אישי זה יבטא את רצונו.
- קורת-גג – לו היינו חיים כציידים-לקטים הייתי אומר שזה בכלל לא חשוב, אך בעידן בו האדם חי כיום, קורת-גג לשוב אליה היא צורך בסיסי מאוד. ארבע קירות שיספקו לו הגנה מתנאי מזג האוויר המשתנים, מקום להניח בו את חפציו, מקום לשטוף בו את גופו מאבק הדרך, מקום נוח להניח בו את ראשו בסופו של יום. קורת גג היא בית. זה המקום ישהה האדם ויהגה ברצונו ואת מעשיו. הבית הוא המקום אליו יחזור בגמר ההגשמה בכדי לנוח, ובכדי להגות את השלב הבא.
- בטחון – תחושת בטחון היא צורך בסיסי. כשאנו לא מרגישים בטוחים, אנו טרודים וחסרי מנוח. כשאיננו בנינוחות, דאגה קיומית תמלא את הווייתנו, שתהיה עסוקה בהרגעה עצמית לא-פוסקת, או בביטוי רצון שאינו טוב על-ידי בחירות לא מטיבות.
- שייכות – תחושת שייכות היא כנראה אחד הדברים החשובים בחייו של האדם, וגם אחד הדברים שחסרים לנו כיום בעולם המערבי והמתקדם בו אנו חיים. האדם לא הגיע לעולם בחיי לחיות עם עצמו ולמען עצמו, אלא בכדי למצוא את מקומו כחלק ממערכת רחבה יותר, לה יתרום וממנה ייתרם, וכך ימלא את חייו במערכות יחסית מפרות ומלמדות. שייכות יכולה לקבל מענה בזוגיות, במשפחה, בקהילה וכדומה. כשהאדם מרגיש שייך, הוא חווה באופן אישי את צרכי החיים, ומכיוון שלבו מלא ברצון-טוב, הוא פועל בתוך המארג החברתי-רגשי בו הוא לוקח חלק ומסייע ותומך בשותפיו למסע החיים.
- הגשמה – ביטוי רצון אישי יביא בהכרח לתחושה של הגשמה. אך עלינו לשים לב האם מדובר ברצון-טוב שיביא להגשמה עצמית, לעצמי שהוא פרט ער בתוך המארג הגדול, או להגשמה עצמית, שתאדיר את קיומו האישי והנפרד מהכל. יצר החיים מבקש הגשמה בעולם, וכך, כל אדם שהוא חי – יקום בבוקר וייצור סביבו תנועה שמגשימה את רצונותיו. במידה ורצונותיו הן גחמות אישיות שנובעות מרצון שאינו בתואם עם הכלל, הוא אמנם יחווה הגשמה עצמית ואף יחווה סיפוק עצמי, כי רצונותיו באו לידי ביטוי, אך מכיוון שאלו לא בהלימה עם צרכיי אלו שסובבים אותו, הסיפוק שיחווה יהיה אישי ומוגבל. לעומת זאת, אם האדם מכיר את היותו חלק ממארג רחב יותר, שמכיל פרטים רבים שדומים לו בדיוק, ולבו מלא ברצון-טוב, ביטוי רצונותיו בעולם יסייע לסובבים אותו ובעצם גם יסייע לעצמו, כי עצם זה שהוא תורם לחברה, מלבד התחושה הפנימית-אישית שהוא עושה טוב, החברה גם תוקיר לו תודה, וחבריו למארג ישמחו לסייע לו במתנותיהם, בדיוק באופן בו הוא סייע להם – לא כדבר תמורת דבר – אלא כחוויה שיתופית ברורה. כשהאדם יחווה את עומקי קיומו ואת הווייתו, תחושת החיבור שיש לו למארג תהיה בלתי ניתנת לפירוק, וככזו, באופן טבעי ביותר, רצונו יעסוק בהדהוד חיובי שעוזר לכולם. כך הוא יחווה הגשמה עצמית, ובו-בזמן יהיה חלק מחברה בה כולם מגשימים את עצמם, למען כולם.
- השראה – עדינותה של נפש האדם מקיימת בה תכונה ייחודית שמאפשרת לה לספוג השראה ממעשי אחרים. חיי היום-יום עשויים לעיתים להיות עמוסים בביטוי של צרכים גשמיים ביותר, וככאלו, הם יכולים להכביד ולמשוך את רוח הנשמה כלפי מטה באופן מוגזם. השראה מאפשרת לנו "להרים את הראש", לצאת מרשימת המטלות המייגעת ולהביט לעבר האופק. השראה יכולה לבוא במגוון של אופנים – השראה מחבר לגבי דבר ספציפי, יומיומי ופשוט; השראה מאומנות ותרבות שמרחיבים את הנפש, ממלאים אותנו במשהו חדש, ומאפשרים לנו המשך מרענן עם תנועת חיינו; השראה מדמות אותה אנו מעריכים תיתן לנו מענה לשאלות לא פתורות; השראה ממורה רוחני תניע אותנו לחיבור עמוק יותר עם המהות הפנימית שלנו, תעזור לנו להכיר את צרכינו האמיתיים ותעזור לנו לכייל את רצונותינו, על-מנת שאלו יהיו למען האני הגבוה של כולם.
(אם יש לדעתכם צורך בסיסי ששכחתי – אתם כמובן מוזמנים להעלות זאת.)
רצונו של האדם שם אותו במקומו. אין מעשה אחד בחיינו שאינו מונע על-ידי רצון כלשהו. למעשה, מנקודת מבטה האינסופי של הנשמה, ההוויה הטהורה שנוכחת ברגע, ובהתאם לטוהר מעטפתה, יבואו דרכה לידי ביטוי מעשים שונים שישפיעו על רצף הזמן – יתייחסו אל הקיים כאל מצבור כל ההתרחשויות עד כה, ישפיעו במעשה של רצון שנובע מנקודת-האפס, וייצרו את המציאות עבור הרגע הבא שיבוא.
והמעטפת, היא הנפש, עליה נעשית עבודת המידות – בהדרגה היא מתרחבת, מכילה עוד מהרצון האחדותי שנובע מתחושת הקיום כמארג, ומאפשרת בשקיפותה המתבהרת לאור עליון להתבטא כמעשים של רצון-טוב למען כל אשר קיים.